בן שרה-ביילה וליטמן, נולד ביום י"ג באדר תרע"ב (2.3.1912) בעיירה פלוטניצה שבמחוז פינסק, פולין, ולמד ב"חדר" ובבית-ספר עממי. עם גמר לימודיו, בעודו נער, הצטרף אל "החלוץ הצעיר" ומאז היתה העלייה לארץ לחלום חייו. בחוסר סבלנות חיכה ליום בו יגיע לגיל 18 ויוכל להצטרף ל"החלוץ", לצאת להכשרה ולעלות. בשנת 1929, בהיותו בן 17, פנה אל סניף "החלוץ" המקומי וקיבל אישור יציאה להכשרה בקיבוץ קלוסובה. על אף ההתנגדות הקשה בבית למעשהו זה - לא נרתע, הלך למחוז-חפצו וכעבור שנה אושר לעלייה. אלא שבימים ההם יצאה "גזירת פספילד" על הגבלת העלייה ושערי הארץ ננעלו. משה היה אז בין אלה שלא נרתעו. הוא חזר להכשרה, עבד בכל עבודה קשה, סבל מחסור, אך האמין שסוף-סוף יתגשם חלומו. עם חידוש מתן רשיונות-העלייה עלה ביום 6.3.1931. תחנתו הראשונה היתה רמת רחל, בה עבד בעבודות כיבוש - רכבת, בנייה ושמירה. בגלל סיבות משפחתיות עבר אחר-כך לתל-אביב, עבד בה בבנייה ובשעות הפנאי פעל ב"הפועל", בפלוגה הימית ובתנועת "הבחרות הסוציאליסטית". משנת 1935 היה כמה שנים חבר "ארגון גורדון" שעלה להתיישבות בשרונה שבגליל התחתון ולאחר שחזר לתל- אביב פעל ב"הגנה" ובפלוגות וינגייט. היה פעיל ב"הסתדרות העובדים" כחבר "התנועה לאחדות העבודה".

לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, כשהערבים החלו בהתקפותיהם על תל- אביב, נמנה משה עם מגיני שכונת התקווה, נווה שלום ושכונת קרטון. עם הגיוס לצבא נשלח לדרום ובשובו העירה לחופש, ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948), נהרג בהפצצת תל- אביב על-ידי מטוסים מצריים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אישה.